רם נוע בע"מ נ' עאסי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקי תאונת דרכים מיום 25/2/09.

התובעת טוענת כי במועד האמור נסע נהג התובעת, במשאית התובעת, ברח' מרכז השווקים בעכו לכיוון צפון. נהג התובעת ביקש לטענתו, לפנות שמאלה, הביט במראות, אותת כדין והחל בפניה. לטענת התובעת, הנתבע 1 אשר נסע מאחורי משאית התובעת, ביקש לעקפה במהירות ותוך נסיונו זה פגע הנתבע 1 במשאית וגרם לנזקים נשוא תביעה זו.

לטענת התובעת, הנתבעת 2 אשר הינה המבטחת של רכב נתבע 1, חבה אף היא בנזקים הנטענים.

הנתבעים טוענים, כי נהג משאית התובעת עמד בצד הדרך, בעוד הנתבע 1 עבר ברחוב בנסיעה ישרה לעבר ביתו, שנמצא לא הרחק משם. לפתע, כך לטענת הנתבעים, התפרצה משאית התובעת לכביש ופגעה ברכב הנתבע 1.

הצדדים התייצבו בפני , העידו עדיהם ופרשו ראיותיהם.

דיון והכרעה :

לשם בירור החבות בנזקי התובעת יש תחילה לברר את המסכת העובדתית אשר גרמה לקרות הנזקים נשוא התאונה.

מטעמה של התובעת העיד הנהג, מר רועי ציפורה. מר ציפורה העיד כי ביקש לפנות שמאלה עם המשאית. לשם כך, הביט במראות, אותת והחל בפניה. מר ציפורה הבחין בנתבע 1 כאשר הוא מבקש, לטענתו, לעקוף אותו במהירות, בלם ואז אירעה התאונה(ראה עמ' 1 שורות 12-14 לפרוטוקול). תמונות הנזק אשר הוגשו לעיון בית המשפט, מעידות על פגיעה במשאית בחלקה הקדמי שמאלי (ראה ת/2). נהג התובעת הבהיר כי המשאית מבצעת את הפניה בקשת רחבה ובאיטיות וכן העיד כי מיד עם קרות התאונה עצר את המשאית ואילו הנתבע 1 נאלץ להמשיך מרחק מסויים , עד אשר הצליח לבלום , בשל מהירותו(ראה בפרוטוקול עמ' 2 שורות 4-8).

חיזוק לאופן קרות האירועים כמתואר בידי נהג התובעת, ניתן למצוא דווקא בעדותו של הנתבע 1.

תחילה, העיד הנתבע 1 כי עקף את המשאית. לטענת הנתבע 1 המשאית עמדה בצד הדרך, ולא אותתה. הנתבע 1 עקף אותה איפה והמשיך בדרכו שלו (ראה עמ'2 שורות 17-19 לפרוטוקול). כאשר נשאל על עקיפה זו בידי ביהמ"ש, שהרי אם עמדה המשאית בצד הכביש מדוע התעורר הצורך בעקיפה, שינה הנתבע 1 טעמיו וטען כי כלל לא היה צריך לעקוף את המשאית כי אם המשיך בנסיעה ישר.

המשאית, כעולה מן התמונות אשר הוגשו לעיון בית המשפט, הינה רכב גדול ואיטי מן המכונית הפרטית. אין הדבר הגיוני, כי הנתבע יחלוף בנסיעה איטית והמשאית שכאמור איטית ממנו "תתפרץ" לכביש ותפגע בו. לו אכן היתה המשאית "מתפרצת" לנתיב נסיעת הרכב של הנתבע 1, אשר נסע לטענתו, לאט, כי אז היה סיפק בידי הנתבע 1 לבלום בזמן או לכל הפחות לצמצם את נזקיו.

עצם העובדה כי הנזק לרכב הנתבע 1 אירע בחלקו הימני האחורי דווקא, מעידה כי רכב הנתבע 1 כבר חלף ברובו את המשאית ואופי הפגיעה מתיישב יותר עם המסקנה שרכב הנתבע 1 נסע במהירות הגבוהה בהרבה מזו של המשאית ומשהמשאית אך החלה בפנייתה, עקף אותה הנתבע 1. משכך, גירסת התובעת לאופן קרות הארועים היא זו המתיישבת יותר עם ההגיון.

הנתבע 1, באופן נהיגתו, הוא זה אשר אחראי איפה, לקרות התאונה ומשכך, הוא חב בנזקי התובעת כתוצאה מהתאונה , והנתבעת 2 כמבטחת הנתבעת 1 חבה בהם אף היא.

לא הובאה אף לא ראשית ראיה, לעניין נזקי השבתת המשאית בגין התאונה ולפיכך, איני מחייבת את הנתבעים בהם.

סוף דבר,

אני מורה לנתבעים 1-2 ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 8895 בצירוף מע"מ בגין נזקיה וכן סך של 891 ₪ , שכר טרחת השמאי אשר שילמה התובעת.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (28/11/09) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות המשפט בסך 1000 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.